הגנה מן הצדק
ברוב המוחלט של המקרים על המדינה להגיש כתב אישום בגין עבירה פלילית, ככל שאכן בידה ראיות שמוכיחות לכאורה מעבר לכל ספק סביר, שאותו נאשם ביצע את העבירה. עם זאת, ישנם מקרים שבהם המדינה מתנהגת בצורה נפסדת, לא ראויה, וחסרת תום לב, ברמה כזו שהגשת כתב אישום במקרה מסוים, יכולה לעלות בגדר פגיעה קשה בעקרונות של צדק והגינות. בדיוק במקרים כאלו, קיימת טענת הגנה במשפט הפלילי, הנקראת "הגנה מן הצדק".
הגנה מן הצדק היא טענה שקבועה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"א- 1982. כעיקרון מדובר בטענה מקדמית, אך ניתן לטעון אותה בכל שלב במשפט הפלילי, ואפילו בשלב הטיעונים לעונש (לשם הפחתה בעונש). אם בית המשפט קיבל את טענת ההגנה מן הצדק, הוא יכול לבטל את כתב האישום.
דוגמא מיני רבות לקבלה של טענת הגנה מן הצדק, היא במקרים של אכיפה סלקטיבית. למשל, כאשר המדינה מגישה כתב אישום נגד פלוני, אך לא מגישה באותן נסיבות כתב אישום נגד אלמוני.
