הדבר מעיד על עצמו
כלל "הדבר מעיד על עצמו" או "הדבר מדבר בעד עצמו" (בלטינית: Res Ipsa Loquitur ) הינו כלל עזר בדיני הנזיקין. מקורו של הכלל הוא במשפט האנגלי אך הוא אומץ גם למשפט הישראלי והוענק לו משמעות ייחודית.
הוכחת קיומו של כלל זה תעביר את נטל הראיה מהתובע אל הנתבע וזאת במקרים בהם ישנה עמימות בנוגע לעובדות המקרה או נסיבותיה שהביאו לקרות הנזק. כלל זה מעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין תחת עוולת הרשלנות.
עוולת הרשלנות נחשבת בדיני הנזיקין לעוולת מסגרת שאינה מגדירה התנהגות פסולה ספציפית, אלא חלה על אינסוף של מקרים בהם רשלנותו הלכאורית של הנתבע הביאה לקרות הנזק.
ככלל, על התובע לעמוד בנטל ההוכחה להתקיימותה של רשלנות על כל יסודותיה וזאת לפי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה". אך במקרים מסוימים, החליט המחוקק כי הדבר הראוי הוא להעביר את נטל הראיה מהתובע לנתבע כמו בכלל המדובר "הדבר מעיד על עצמו".
על מנת שהתובע יוכל להעביר את נטל הראיה לכתפיו של הנתבע עליו להוכיח 3 תנאים אשר יביאו לקיומו של הכלל: 1. חוסר ידיעתו של התובע, בכוח או בפועל, את העובדות הספציפיות שהביאו לגרימת הנזק. 2. שליטת הנתבע בנכס המזיק. 3. תוצאות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר שלא.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה בדיני נזיקין