הצעה וקיבול
על פי סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 התנאי הבסיסי ביותר עבור חוזה הוא קיומם של הצעה וקיבול. הצעה תיחשב לכשרה כאשר היא מאופיינת בגמירות דעתו של המציע ובמסוימות. כאשר הצעה מסוימת מאופיינת בשני אלה ניתן להניח כי המציע התכוון לכונן יחסים חוזיים, ובהימצא ניצע שמוכן לקבל את הצעתו, והקיבול שלו גם כן מאופיין בגמירות דעת ובמסוימות הרי שנכרת חוזה בין הצדדים. גמירות דעת היא הרצינות שמאפיינת את ההצעה וההחלטה להתקשר בחוזה ,ומסוימות היא פירוט של נתונים החיוניים לעסקה.
סעיף 6(א) לחוק החוזים קובע כי "הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה". כלומר החוק קובע שחוזה יכול להיכרת על ידי קיבול במעשה או בהתנהגות אחרת, אך קיבול בהתנהגות יתאפשר רק אם נקבע כך על ידי המציע או שזו דרך המשתמעת באופן ברור מההצעה.
סעיף 11 לחוק קובע כי "קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה כמוהו כהצעה חדשה" כלומר הודעת קיבול שאינה תואמת את ההצעה נחשבת להצעה חדשה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה במשפט אזרחי