זיכוי מחמת הספק
"יש פעמים שבהן עצם ההתלבטות בשאלת קיומו של ספק סביר,
עולה כדי ספק סביר בעצמה ומביאה לזיכויו של הנאשם מחמת
הספק" (הנשיא ברק).
לצד הקטגוריות של זיכוי והרשעה, יצרה הפסיקה קטגוריה נוספת זו של הזיכוי מחמת הספק, שלה מאפיינים ייחודים רבים המבחינים אותה מהותית וטכנית משתי אחיותיה.
בפן המהותי, על דרך ההבחנה המפורשת שיוצרת הפסיקה בין זיכוי מחמת הספק ובין הקביעה הפוזיטיבית כי הנאשם "נקי מכל רבב", יוצא הנאשם את שערי בית המשפט וצל כבד של חשד תלוי מעליו. אין זה "זיכוי מטהר". המסר לציבור הוא שאפשר שהמזוכה נופל בגדר אותם עבריינים שיצאו זכאים בדינם. בעיני הציבור, אדם שזוכה מחמת הספק, עדיין חשוד בביצוע העברה, אף כי ניצל מהרשעה, אולי בשל סיבה טכנית.
בניגוד לאותה בהירות ונחרצות המתקיימת ב"זיכוי מלא" או ב"זיכוי ברור ומוחלט", מודגשת חולשתו של הזיכוי מחמת הספק באמירות כגון "החליט השופט לזכות את המערער מפאת הספק בלבד", "ולו מחמת הספק" או "מחמת הספק ומחמת הספק בלבד". אין זה, לכאורה, זיכוי "שהתחייב על פי הדין", אלא הוא מוצג כמעין מתת חסד שבית המשפט מחליט לתת לנאשם "ליהנות" ממנה.
יתר על כן, בפסיקה קיימים עיגונים רבים לפיה זיכוי מחמת הספק ניצב על ספו ובשוליו של רף ההוכחה הפלילי, בבחינת זיכוי מהוסס, מאולץ, שאינו מתחייב מהדין.
הזיכוי מחמת הספק מושווה ומובחן מ"זיכוי מלא" או מ"זיכוי ברור ומוחלט". להבחנה ביניהם יש תוצאות ממשיות מבחינת זכויות המתדיין, המביאות לשינוי מצבו ומעמדו המשפטי. כך נקבע לפי סעיף 80 לחוק העונשין, כי יש להבחין בין מי שזוכה אך מחמת הספק לבין מי שזוכה פוזיטיבית, לעניין החזר הוצאות הגנתו מאוצר המדינה. עוד נקבע, כי עובדת היותו של זיכוי מחמת הספק, להבדיל מזיכוי מוחלט, מהווה אף שיקול ראוי, בעל משקל בלתי מבוטל, לשלילת זכותו של הנאשם לשיפוי בגין תקופת המעצר שריצה. בכמה פסקי דין, אשר עוסקים בנסיבות המצדיקות פיצוי או שיפוי, מתייחס בית המשפט העליון מפורשות ל"זיכוי מחמת הספק" כקטגוריה שונה ונפרדת מזו של הזיכוי המוחלט ורואה בתוספת של "מחמת הספק" כנסבה על סוג הזיכוי, על טיב הזיכוי, על אופיו או על הגדרתו.
