נזק נפשי
השאלה העיקרית במסגרת תביעה בגין נזק נפשי היא אם קיימת חובת זהירות של יוצר הסיכון, ביחס לנפשו של נקלע הסיכון, בהתאם לטיב הקשר ביניהם.
ניתן לחשוב על שלושה תרחישים בהקשר זה:
1. מקרה של ״כמעט תאונה״, למשל של אנשים הנמצאים במתחם הסכנה הפיזי אך הסיכון הפיזי לא התממש לגביהם, כך שהפגיעה היא רק נפשית. כאן קובע בית המשפט כי אכן קיימת חובת זהירות כלפי מי שניזוק בנפשו כתוצאה מה״כמעט תאונה״ ושעמד בתוך מתחם הסכנה לנזק פיזי.
2. מקרים בהם נזק גוף שנגרם לניזוק עיקרי, יוצר נזק נפשי לצד שלישי. למשל, אנשים הצופים מהצד בתאונה וכתוצאה מהצפייה בה הם נפגעים בנפשם. המשפט לא מכיר בחובת זהירות כלפי מי שנמצא מחוץ למתחם הסכנה הפיזי אך נפגע באופן נפשי מההתרשמות בלבד.
כלומר משני תרחישים אלה ניתן ללמוד, שמי שנמצא בתוך מתחם הסכנה, קיימת כלפיו חובת זהירות לגבי נזק נפשי גם אם לא נגרם לו נזק גוף. לעומת זאת, למי שנפגע בנפשו מחוץ למתחם הסכנה, לא קיימת חובת זהירות (זאת למעט חריגים שנקבעו בפסיקה, לדוגמא במצב של קרבה מדרגה ראשונה, או שחומרת הנזק משמעותית).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה בדיני נזיקין