עוולת הסגת גבול
סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע שני יסודות מרכזיים לעוות הסגת הגבול:
1. כניסה למקרקעין – כלומר לא רק כניסה ״חדשה״, אלא גם פלישה שבה נכנסתי למקום עם הזמנה אבל ההזמנה פקעה ואין לי אישור מהבעלים להישאר שם.
2. שלא כדין – הכוונה היא בדרך כלל בניגוד לאישור הבעלים או מחזיק המקרקעין.
בעוולת הסגת הגבול נדרש יסוד של כוונה, אולם רק באשר ליסוד הראשון. כלומר, על האדם להיות בעל כוונה להיכנס למקרקעין, אבל לאו דווקא ביודעין שהדבר לא חוקי (כוונה לעשות את המעשה).
דרישת הכוונה היא סוג של תולדה הסטורית, ובמידה מסוימת גם די שרירותית, שכן היא מבחינה בעולם מלאכותי בעוולת הסגת הגבול. כלומר למרות הקונוטציות של כוונה, יתכן שאין כאן כלל אלמנט של אשם, והכניסה לקרקע נעשתה בתום לב.
חשוב לדעת, כי אין סעד של פיצויים כספיים במידה ולא נגרם נזק ממוני מעצם העוולה. כלומר העוולה יכולה להתגבש על ידי כניסה שלא כדין, גם מבלי שנגרם נזק, אולם כדי לקבל סעד של פיצוי כספי, נדרש להוכיח נזק ממוני.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה בדיני נזיקין