עוולת הרשלנות
לעוולת הרשלנות ארבעה יסודות:
1. חובה
2. הפרת חובה
3. קשר סיבתי
4. נזק
״חובה״ משמעה למעשה כל סיכון שהוא צפוי. הפסיקה מחלקת את סוגי החובה לשניים: חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. חובת הזהירות המושגית באה לבחון אם הקבוצה אליה משתייך המזיק חבה בחובת זהירות כלפי הקבוצה אליה משתייך הניזוק, באופן מנותק מהמקרה הקונקרטי.
חובת הזהירות הקונקרטית באה לבחון האם במקרה הקונקרטי קיימת חובת זהירות בין המזיק הספציפי לניזוק הספציפי. הבחינה נעשית באמצעות שני מבחני משנה: צפיות טכנית – היכולת לצפות שסיכון מסוים עלול לגרום לנזק, וצפיות נורמטיבית – האם המזיק הספציפי צריך היה לצפות שהנזק יגרם.
הפרתה של חובת זהירות משמעה אופן ההתמודדות עם הסיכון הראשוני, של אותו אדם שעליו הוטלה חובת הזהירות. השאלה נוגעת לאמצעי הזהירות שעליו לנקוט כדי להפחית את הסיכון, ובכך בעצם לקיים את חובתו.
קשר סיבתי הוא יסוד הנחלק לשניים. קשר סיבתי עובדתי – מבחן ה״אלמלא״ – האם ההתרשלנות היא תנאי הכרחי לכך שנגרם נזק, וקשר סיבתי משפטי – יכולתו של המזיק לצפות את השתלשלות האירועים, גם אם בקווים כלליים.
לבסוף, יסוד הנזק הוא בלתי נפרד והכרחי לגיבושה של עוולת הרשלנות. כלומר גם אם יש חובה והיא הופרה, העוולה לא מתגבשת ללא נזק.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה בדיני נזיקין