עוולת התקיפה
לעוולת התקיפה שלושה יסודות מרכזיים:
1. שימוש בכוח
2. במתכוון
3. ללא הסכמה
באשר לכוונה, החוק דורש ״כוונה סתם״, שמשמעה שימוש בכוח באופן רצוני, ללא קשר לשאלה אם התכוונתי שהכוח הזה יגרום לעוולה.
באשר ליסוד היעדר ההסכמה, הכוונה היא שנעשה מגע פיזי למרות שלא ניתנה לכך הסכמה מפורשת.
בבית המשפט העליון עלתה סוגיית ההסכמה מדעת, במסגרתה נשאל אם ההסכמה משקפת את הרצון והאם ניתנה בתנאים מתאימים. הסוגיה עולה פעמים רבות בעניינם של מאושפזים בבתי חולים, שלא ברור עד כמה הסכמתם לטיפול כזה או אחר משקפת את רצונם האמיתי.
כמו כן, פעמים רבות עולה השאלה אם מדובר בעוולה של תקיפה, או בעוולה של רשלנות. באחד המקרים שהגיעו לבית המשפט העליון, דובר היה על אישה שהתאשפזה כדי לעבור ניתוח ברגל וחתמה על הסכמה לניתוח הספציפי הזה. יומיים לאחר מכן, בעודה נמצאת על שולחן הניתוחים מטושטשת, חתמה על הסכמה לניתוח נוסף בכתף, שכתוצאה ממנו נגרמה לה נכות מסוימת. דעות השופטים היו חלוקות באשר לסוג העוולה שנוצר, כמו גם לעניין ההסכמה מדעת.
לבסוף, העדיף בית המשפט את עוולת הרשלנות, בעיקר לאור העובדה שבמצב בו יורחבו המקרים שבהם נדונה עוולה של תקיפה, הרופאים יהפכו חשופים לעוולת התקיפה. עניין אשר יצור חשש שרופאים, שלמעשה רוצים בטובתו של המטופל, יואשמו בעוולה של תקיפה, או מנגד שיהיו זהירים מדי וינקטו ב״רפואה מתגוננת״.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה בדיני נזיקין