עצימת עיניים
כאשר נדרשת הוכחת מחשבתו הפלילית של נאשם, המשמעות היא קודם כל מודעותו ליסודות העבירה. כלומר, על התביעה להוכיח שהנאשם היה מודע לטיב המעשה, לנסיבותיו, ולאפשרות של גרימת תוצאה מסוימת.
עצימת עיניים מהווה תחליף למודעות, כך שאם נאשם עצם עיניו לגבי טיב המעשה או נסיבה כלשהי, רואים אותו כאילו היה מודע.
חוק העונשין קובע, כי כשמתעורר חשד בדבר טיב התנהגות או קיום נסיבות, רואים את הנאשם שחשד כאילו היה מודע, אם נמנע מלברר.
עצימת עיניים מהווה חזקה משפטית חלוטה שאינה ניתנת לסתירה. כך, כשמוכחים חשד + אי בירור, התוצאה היא של קיום מודעות.
בפסיקה נראית מחלוקת לגבי יישומה של דוקטרינת עצימת העיניים על עבירות מין. כך למשל, באחד המקרים שהגיעו לבית המשפט העליון, דובר היה על מתלוננת ונאשם שקיימו יחסים לאחר שתחילה ביקשה ממנו שלא יוריד את בגדיה ולאחר מכן הפכה פסיבית.
בבית המשפט עלתה השאלה אם הנאשם ידע על אי ההסכמה, ולבסוף נקבע כי עצימת עיניים חלה על עבירת האונס, בנימוק שהבירור אינו מכביד על הגבר וחשוב כדי להגן על האישה, וכי פסיביות לא שוללת חשד.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
