עקרון פומביות הדיון
ככלל, עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית הוא כי דיוני בית המשפט ינוהלו בפומבי. בית המשפט העליון עמד על תכליותיו של העיקרון בקובעו כי פומביות הדיון מגשימה את זכות הציבור לדעת ואת חופש הביטוי וחופש העיתונות. ניהול הדיונים בפומבי מאפשר ביקורת ציבורית על התנהלות הרשות השופטת, כמו גם ליבון גלוי של העניינים העומדים על סדר יומה של החברה, כל אלה אבני יסוד במשטר הדמוקרטי.\
מדובר בעיקרון חשוב לשם חיזוק אמון הציבור ברשויות, הוא מבטיח גם את תקינות ההליך השיפוטי ומונע הכרעה הכרוכה במשוא פנים ודעה מוקדמת, ובכך מקדם הוא עשיית צדק ומחזק את אמון הציבור בבתי המשפט. כפועל יוצא מעיקרון זה, מפורסמים גם שמותיהם של הנוטלים חלק בהליך השיפוטי.
יחד עם זאת, חרף חשיבותו, ישנם מקרים בהם בית משפט יוציא צו איסור פרסום. מדובר במקרים בהם יש העדפה להגן על ערכים, זכויות, או אינטרסים אחרים, אשר לצורך ההגנה עליהם נקבעו בחוק החריגים, המנויים בעיקרם בסעיפים 68(ב) ו- 70 לחוק בתי המשפט.
נוסחת האיזון אשר נקבעה בחוק, מבכרת, ככלל, את עיקרון פומביות הדיון על פני החריגים לו. בית משפט העליון קבע לא אחת, כי את החריגים לעקרון פומביות הדיון, יש לפרש בצמצום "ולעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון".
עם זאת יש לזכור כי במחוק מוגדרים מקרים בהם יש חובה שהדיון יתקיים בדלתיים סגורות, כדוגמת תיקים פליילים שקטינים הם הנאשמים בהם ו/או הם המתלוננים בהם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני
