עקרון תום הלב
עקרון תום הלב הוא מושג משמעותי ביותר במשפט הישראלי ובפרט בדיני החוזים, סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 קובע כי "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב." ואילו סעיף 12 (א) לחוק קובע כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב."
עקרון זה כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה בעניין חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי מבטא מגמה אקטיבית של הפסיקה לקביעת נורמות של התנהגות מוסרית כבר במהלך המו"מ לכריתתו של החוזה.
אחת הבעיות בהחלתו הכמעט גורפת של עקרון זה היא העובדה שמדובר בעקרון עמום, ויש בו לפגוע בוודאות המשפטית וברצונם החופשי של הצדדים היוצרים בינהם יחסים משפטיים, שכן לכל אדם יש סטנדרט אחר לתום לב והתנהגות הולמת.
הדרישה לתום הלב פורשה בפסיקה כדרישה לתום לב אובייקטיבי. לפיכך טענה של אדם אשר האמין כי התנהגותו היא תקינה לא תהווה הגנה במידה ובחינה אובייקטיבית של התנהגותו תגלה כי היא לא היתה כזו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה במשפט אזרחי