תאונת דרכים
תאונות דרכים בעבר נכללו תחת פקודת הנזיקין והתנהלו לפיה, בעוד שהיום מקרים של תאונות דרכים נידונים בהתאם לחוק הפלת״ד (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים) תשל"ה-1975.
חוק הפלת״ד מגדיר תאונת דרכים כ״מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של רכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהוא חיוני לכושר נסיעתו; וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאבור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב״.
יחד עם זאת, קובע החוק כי לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב מנועי.
מכאן נלמד, כי יש שישה יסודות שצריכים להתקיים על מנת שמקרה יוגדר כתאונת דרכים: מאורע; נזק גוף; קשר סיבתי; שימוש ברכב; רכב שהוא מנועי; ולמטרות תחבורה.
יש לציין, כי בפסיקה ישנן מחלוקות בנוגע לפירוש המילה ״מאורע״, כמו גם הגדרתו של ״רכב מנועי״, ומדובר במונחים שהם עמומים ועשויים להתפרש במספר דרכים (לדוגמא, שאלות כמו האם מעלית, סגווי, או קלנועית, הם רכב מנועי).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה בדיני נזיקין