תאונת עבודה
הגדרתו של מאורע כתאונת עבודה קבועה בחוק המוסד לביטוח לאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995, ולפיה שני תנאים צריכים להתקיים כדי שתאונה שנגרמה לעובד תוכר כתאונת עבודה: ראשית – התאונה צריכה להתרחש תוך כדי העבודה, ושנית – עליה להתרחש עקב העבודה.
מכאן, שלמעסיק חייב להיות קשר כלשהו לפעילות שהובילה לתאונה. שאלות רבות עלו בפסיקה בכל הנוגע למה נחשב קשר לפעילות האמורה, למשל במסגרת תאונות שהתרחשו ב״יום כיף״ של מקום עבודה, שאינו בגדר יום עבודה רגיל. בפסיקה נקבע, כי יש להוכיח שהפעילות שגרמה להתרחשות התאונה, היא פעילות נלווית לעבודה. בשלב השני, נשאל אם הפעילות הספציפית שגרמה לתאונה, קשורה לאותה פעילות נלווית.
הגדרת המושג תאונת עבודה הורחב בפסיקה, כך שכיום כולל המושג גם תאונות המתרחשות מחוץ למקום העבודה, למשל כשאדם נוסע למקום העבודה או בדרך חזרה ממנו.
במידה ומתקיימים התנאים של תאונת עבודה, העובד שנגרם לו נזק יכול לפעול בשתי דרכים: הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי, ובמקביל הגשת תביעה נזיקית כנגד המעסיק.
באשר לפיצוי שניתן לקבל מביטוח לאומי, בשלב הראשוני מדובר ב״דמי פגיעה״, שהם תשלום על הפסד של עד 90 ימי עבודה, על בסיס 75% משכרו של העובד.
במידה ובתום אותם 90 ימים העובד עדיין לא יכול לחזור לעבוד, הוא יוכל להגיש תביעה לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות זמנית, ובהמשך קבועה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה בדיני נזיקין