תסמונת הניכור ההורי
ניכור הורי היא תופעה המתרחשת על רקע פרידה של בני זוג וכאשר ילד מתנכר לאביו או אימו, ללא כל הצדקה. המונח "ניכור הורי" נטבע לראשונה בשנת 1985 בארצות הברית על ידי פסיכיאטר ילדים בשם ריצ'ארד גארדנר והוא מגדיר מצב שבו ילדים מתנתקים מההורה המנוכר כתוצאה מתהליך ממושך של הסתה ושטיפת מוח שנעשית על ידי ההרה המנכר.
קיים מיעוט הסבור כי ניכור הורי עלול לקרות גם ללא הכוונה מצד ההורה המנכר. גישה זו הופכת עם הזמן לפחות מקובלת, בעיקר בשל ריבוי המקרים והתגברות התופעה. לצד זאת, ישנה הבנה בנוגע לחשיבות הטיפול בתופעת הניכור ההורי.
בכל הנוגע לדרכי הטיפול בתסמונת של ניכור הורי, ישנן דעות חלוקות. מחד, יש הסוברים כיעל ההורה המנוכר להתמיד בניסיונות ליצור קשר עם הילד ואף במקרים של ניכור הורי חמור, הטיפול הטוב ביותר הוא החלפת משמורת. מנגד, יש הסוברים כי המצבים קשים של ניכור הורי על ההורה המנוכר לבצע נסיגה והתנתקות. ככלל, אופן הטיפול המקובל יכלול בין היתר, פיקוח ואכיפה של גורמי מקצוע עד לרמה של התערבות ישירה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה וגירושין