חלוקת רכוש בהליך גירושין
אחת מהמחלוקות המרכזיות במסגרת סכסוך גירושין מתייחסת לשאלת הרכוש המשותף של הצדדים. לרוב חלוקת הרכוש בין הצדדים שהחליטו להתגרש תעשה על פי חוק יחסי ממון אשר קובע הסדר איזון משאבים להפרדת הרכוש המשותף וחלוקתו בין הצדדים באופן שווה וצודק. כיצד יחולק הרכוש על בסיס החוק במאמר הבא
ראשית בכדי לחלק את הרכוש של בני הזוג יש חשיבות להגדרתו של הרכוש. כאשר ישנו רכוש הנחשב לרכוש של הבעל, רכוש של האישה ורכוש משותף. הרכוש של הבעל נשאר שלו, רכושה של האישה גם כן נשאר אצלה ואילו הרכוש המשותף שהשניים צברו במהלך תקופת הנישואים מחולק בינהם בהתאם לקבוע בחוק. עיקר המחלוקת סובב סביב הגדרתו של הרכוש והאם רכוש מסוים נחשב לרכוש פרטי של אחד מהצדדים או לרכושם המשותף.
כאשר בני הזוג מחליטים להתגרש, חלוקת הרכוש בינהם תתבסס על חוק יחסי ממון תשל"ג-1973, אשר נכנס לתוקף בשנת 1974. מטרתו של החוק היא להחליף את חזקת השיתוף שחלה על זוגות שהתגרשו עד כניסתו לתוקף של החוק, חזקה אשר קבעה בפשטות כי כל הרכוש נחשב לרכוש משותף ויש לחלק אותו שווה בשווה בין בני הזוג במקרה של גירושין. חשוב לציין, כי זוגות אשר נישאו לפני שנת 1974 ומעוניינים להתגרש, חוק יחסי ממון לא יחול עליהם והם עדיין יהיו כפופים לחזקת השיתוף.
מה קובע חוק יחסי ממון בנוגע לחלוקת הרכוש?
סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע כי עם התרת הנישואין או פקיעתם (עקב מותו של בן/בת הזוג), כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג. המשמעות היא שבן הזוג זכאי למחצית משווי הזכויות של הרכוש של בני הזוג, אולם לא באופן גורף ומוחלט כמו בהלכת השיתוף, ויש לכך חריגים אשר נקבעו בחוק כמו: נכסים או רכוש שהיו לבן הזוג ערב הנישואין ו/או נכסים או רכוש שהתקבלו במתנה ו/או נכסים שעברו אליו בירושה – כל אלה לא נכללים ברכוש המשותף של בני הזוג במהלך הפרידה.
כמו כן לצדדים אפשרות לחתום על הסכם ממון טרם נישואיהם אשר יסדיר את חלוקת הרכוש במקרה של גירושין. זוג שלא ערך הסכם ממון רואים אותו כזוג שהסכים ל"איזון משאבים" בעת הפרידה, וכל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווים של כלל הנכסים שבני הזוג צברו במהלך הנישואים למעט הנכסים שנחשבים חיצוניים כאמור כמו ירושה, מתנה ורכוש שנרכש לפני הנישואים.
מהו המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש?
כאמור הרכוש המשותף של הצדדים יחולק על פי חוק יחסי ממון ובהתאם למועד הקרע שחל בנישואיהם. מועד הקרע הוא למעשה המועד שבני הזוג כבר אינם ביחד, ועל פיו יחושב איזון המשאבים. כלומר, הרכוש המשותף שצברו בני הזוג במהלך שנות נישואיהם יחולק לפי איזון משאבים, אולם הרכוש שנצבר אחרי מועד הקרע כבר אינו מהווה חלק מהרכוש המשותף ולכן הוא לא יחולק במסגרת החוק.
הערכת הרכוש המשותף על פי מועד הקרע בין בני הזוג יכולה להיקבע לא רק בעת הגירושין או פקיעת הנישואים ובמקרים מסוימים היא תיקבע לפני כן. על פי הפסיקה, ישנם מספר סממנים אשר מעידים על כך שבין בני הזוג נוצר קרע שכבר לא ניתן לאחותו, ואחריו כבר לא ניתן לקבוע כי הצדדים המשיכו בחייהם המשותפים והמשיכו לצבור זכויות ברכוש שנצבר על ידי הצד השני. לדוגמה כאשר מופעלת אלימות של אחד הצדדים כלפי הצד השני או במקרה שאחד מהצדדים עוזב את דירת המגורים המשותפת.
חלוקת רכוש שאינה שווה
לא תמיד יקבע בית המשפט לענייני משפחה חלוקה שווה של הרכוש המשותף בשיעור של 50% לכל צד. בית המשפט נוהג לעשות כן כדי לשמור על השיוויון בין הצדדים, כך שלא יוותר צד אחד מקופח. במקרים רבים במהלך שנות הנישואין אחד מבני הזוג היה אחראי על הפרנסה והתקדם מבחינה מקצועית, בעוד שבן הזוג השני, במרבית המקרים מדובר באישה, השקיע יותר בניהול משק הבית ובגידול הילדים על חשבון פיתוח של קריירה מקצועית. במקרים הללו נוצר פער משמעותי בין ההכנסות מהעבודה ואף ביכולת ההשתכרות העתידית של הצדדים. על כן, כאשר בית המשפט רוצה לחלק את המשאבים באופן שיוויוני אשר רצופה פני עתיד הוא רשאי לקחת בחשבון גם את נכסי הקריירה והמוניטין שצבר אחד מהצדדים לצורך איזון המשאבים, כדי לפצות על הפער הדרמטי שנוצר בין הצדדים באשר ליכולת ההשתכרות העתידית.
לסיכום
חלוקת רכוש בין בני זוג היא עניין עדין ומורכב אשר נעשה לרוב על פי חוק יחסי ממון.כמו כן ישנה חשיבות מכרעת להגדרתו של הרכוש. לצורך שמירה על האינטרסים של אחד מהצדדים במסגרת חלוקת הרכוש יש להיוועץ עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
