תאונות עבודה
בכל יום במדינת ישראל מתרחשות עשרות מקרים של תאונות עבודה. עובדים רבים חשופים במקום עבודתם לפציעות ולסיכונים שונים העלולים לפגוע בבריאותם . אדם שנפגע בתאונת עבודה או שחלה במהלך עבודתו ובעקבותיה, זכאי לתבוע פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. על תאונות עבודה והפיצוי המשולם בגינם במאמר הבא
מהי תאונת עבודה?
תאונת עבודה היא אירוע פתאומי, אשר נגרם על ידי גורם חיצוני לגופו או לנפשו של העובד, פוגע בו וכתוצאה מכך נגרם לו נזק.
על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 תאונת עבודה היא תאונה שארעה לאדם תוך כדי עבודה אצל מעסיקו או מטעמו. החוק הרחיב את ההגדרה הקלאסית והוסיף להגדרה גם תאונות שאירעו לעובד בדרכו למקום העבודה או בחזרה ממנו ותאונה שארעה לעובד בזמן הפסקת אוכל. כדי שתאונה תוכר כתאונת עבודה יש להוכיח שני קריטריונים: ראשית, שהתאונה התרחשה בזמן העבודה ושנית, שהיא נגרמה בעקבות העבודה עצמה, בנוסף יש להראות קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לעובד ובין התאונה.
סעיף 83 לחוק קובע כי כאשר תאונה התרחשה בזמן העבודה קיימת חזקה שמדובר בתאונת עבודה. על כן כאשר ארעה פגיעה גופנית לעובד במהלך עבודתו הוא יכול לטעון להתקיימות חזקת הסיבתיות ובכך להעביר את נטל ההוכחה למוסד לביטוח לאומי. חשוב לציין שחזקה זו תקפה רק לעובדים שכירים.
סוגי הפגיעות בעבודה
ניתן לחלק את סוגי המקרים שנחשבים לתאונות עבודה וחייבים בפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי לשלושה סוגים עיקריים והם: מחלת מקצוע, תאונת עבודה ומיקרו טראומה.
תאונת עבודה: תאונה שאירעה לעובד במהלך שעות העבודה ועקב תנאי העבודה.
מחלת מקצוע: מדובר במחלה שנגרמה לעובד עקב תנאי עבודתו. ישנה רשימה סגורה של מחלות אשר מוכרות על ידי הביטוח הלאומי כמחלות מקצוע. על כן במידה ומדובר במחלה שאינה מופיעה ברשימה היא לא תוכל להיחשב כמחלת מקצוע.
מיקרו טראומה: מדובר בפגיעות מינימליות אשר אינן עומדות בפני עצמן וכאירוע בודד אינן גורמות לנזק משמעותי, אולם לאורך זמן הן עשויות להתפתח לכדי פגיעה. לדוגמה: קלדניות בבית המשפט אשר לאחר שנים רבות במקצוע עלולות לחלות בפרקי היד.
תאונות ופגיעות בעבודה הן לא רק פגיעות פיזיות, וגם פגיעות נפשיות יחשבו לנזק גופני. נזק נפשי עשוי להיגרם לאדם בעקבות טראומה עקב התאונה או בעקבות פגיעת גוף שהובילה לתגובה נפשית חריפה. כדי שנזק נפשי יוכר כנזק גופני על הפגיעה להיות משמעותית ותגובה רגשית מינורית אשר התלוותה לפגיעה גופנית אינה מספיקה לצורך הכרה באחוזי נכות כתוצאה מנזק נפשי.
זכויותיו של הנפגע
אדם שהוכר כנפגע בעבודה בעקבות תאונת עבודה, מחלת מקצוע או מיקרו טראומה זכאי לקבל מן המוסד לביטוח לאומי: ריפוי ושיקום רפואי מקצועי, דמי פגיעה ומענק או קצבת נכות.
ריפוי ושיקום: הנפגע זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי החזר עבור כל ההוצאות הנדרשות לו לשם ריפוי, אשפוז בבית חולים או במוסד רפואי אחר וכן על כל הוצאה אחרת עבור מכשירים רפואיים (למשל מכשיר שמיעה). כמו כן הנפגע זכאי לשיקום מקצועי במקרה ופגיעתו אינה מאפשרת לו לחזור לעבודתו. שיקום מקצועי כולל קורסים להסבה מקצועית מטעם הביטוח הלאומי, קורסים המכשירים את הנפגעים לעבודה המתאימה להם בהתחשב בפציעתם.
דמי פגיעה: הנפגע שעקב פגיעתו אינו יכול לעבוד, זכאי לקבלת דמי פגיעה במשך 91 ימים מתאריך התאונה. גובהם של דמי הפגיעה הוא 75% מן השכר היומי של הנפגע והוא מחושב על פי השכר בשלושת החודשים האחרונים לפני הפגיעה חלקי 90 ימים. לאחר שהסתיימו 90 ימים ובמידה והעובד עדיין אינו מסוגל לעבוד הוא יהיה זכאי למענק חד פעמי או לקצבת נכות.
מענק וקצבת נכות: בתום 90 ימים מיום התאונה זכאי העובד להגיש בקשה למוסד לביטוח לאומי להזמינו בפני ועדה רפואית שתקבע לו את אחוזי הנכות. בהתאם לאחוזי הנכות שיקבעו בועדה יקבעו זכויותיו הכספיות של העובד. במידה ולעובד נקבעו בין 9% ל- 19% אחוזי נכות קבועה הוא יקבל מענק נכות חד פעמי, במידה ונקבעה לעובד על ידי הועדה הרפואית דרגת נכות צמיתה (לתמיד) של 20% ומעלה או דרגת נכות זמנית של 5% ומעלה הוא יקבל קצבה חודשית במשך כל חייו.
כמו כן עובד שנפצע במהלך העבודה יכול לתבוע גם את מעסיקו, אם יימצא שהמעסיק התרשל בשמירה על כללי בטיחות, לא יישם את המלצות דוחות הביקורת של ממונה הבטיחות וכל התנהלותו תרמה לגרימת התאונה לעובד. ברוב המקרים המעסיקים מבוטחים והתביעות למעשה יוגשו כנגד חברות הביטוח.
לסיכום
תאונות עבודה עלולות לפגוע באופן קשה בעובד ולהשאירו ללא יכולת להתפרנס בעצמו, עם זאת, בישראל, העובדים מבוטחים בעקבות תשלום שוטף למוסד לביטוח לאומי ועל כן במקרה של תאונה העובדים יקבלו את המגיע להם מהמוסד לביטוח לאומי. עם זאת יש להעזר בשירותיו של עו"ד מנוסה אשר ידע להתמודד בהצלחה מול עורכי הדין של הביטוח הלאומי וחברות הביטוח השונות כדי למקסם את התוצאות.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
