חוזה עבודה אישי
חוזה העבודה בין עובד למעסיק מבטא את כלל ההסכמות וההבנות בניהם, ומטרתו העיקרית היא להסדיר את יחסי העבודה בין הצדדים ולהגן עליהם. מדוע הכרחי להסדיר את מערכת היחסים שבין העובד למעסיק בחוזה? אילו סעיפים נכללים בחוזה? ומה תוקפם של סעיפים שמנוגדים לחוק במסגרת החוזה? על כך ועוד במאמר הבא
חוזה העסקה אישי הוא אחד מההסכמים הנפוצים ביותר במקומות עבודה בישראל. במרבית מקומות העבודה הפרטיים, מערכת היחסים שבין העובדים למעסיקים תוסדר באמצעות חוזה עבודה אישי. בדרך כלל חותמים על החוזה כאשר מתחילים לעבוד במקום עבודה חדש. בדרך כלל, החוזה האישי שנחתם בין המעסיק לעובד נועד להגן על הצדדים ולהסדיר את מסגרת העבודה ויחסי העבודה בין הצדדים. ישנם סעיפים כללים שיופיעו בכל חוזה עבודה אישי, וישנם סעיפים שיותאמו באופן ספציפי למקום העבודה ולאופי התפקיד הנדרש. במקרה שיווצרו סכסוכים בין הצדדים בעתיד, אותם סעיפים יוכלו למנוע מצבים של אי בהירות באמצעות חוזה שמנוסח באופן ברור ומפורט.
על פי חוק הודעה לעובד ולמעומד לעבודה, תשס"ב-2002 על המעסיק מוטלת החובה להודיע לכל עובד חדש מהם תנאי העסקתו וזאת בתוך חודש ימים ממועד תחילת העבודה, אולם לא קיים חוק שמחייב את הצדדים לחתום על חוזה העסקה. עם זאת, המעסיק מחויב לפרט לעובד על פי החוק מה יהיה שכרו, מהן שעות העבודה, מהו השכר עבור שעות נוספות, מהן ההטבות הסוציאליות המגיעות לו ועוד.
האם ניתן לקבוע סעיפים בחוזה העבודה המנוגדים לחוק?
לפני שחותמים על חוזה העבודה האישי חשוב לדעת כי זכויות רבות של העובדים מוסדרות במגוון חוקי עבודה שנחקקו במטרה כדי להגן על זכויותיו של העובד במקום העבודה. חוזה עבודה אישי אינו יכול לבטל או למחוק אף אחת מהזכויות הללו, לרבות כאשר מדובר בזכויות המוקנות לעובד מכוח צו הרחבה או הסכם קיבוצי.
עם זאת, החוזה בהחלט יכול להרחיב את הזכויות שניתנות לעובד, להוסיף לו זכויות נוספות ולהבהיר לפרטי פרטים את תנאי העבודה.
אחרי שחותמים על החוזה, הצדדים מחויבים לפעול על פי ההסכמות שנקבעו בינהם. כדי לשנות את החוזה או את אחד מסעיפיו, נדרשת הסכמתם של שני הצדדים. דרך המלך היא שהחוזה יעלה על כתב וייחתם על ידי המעסיק והעובד, אולם, גם הסכמה שבעל פה בין הצדדים או באמצעות התנהגות מהווה תנאי מוסכם בינהם אשר לא ניתן לשינוי.
אילו סעיפים נכללים בחוזה העבודה האישי?
בכל חוזה עבודה אישי יכולים להיכלל סעיפים שונים אשר רלוונטים למקום העבודה ולתנאים הספציפים השוררים בו. אך ישנם סעיפים שצריכים להופיע בכל חוזה עבודה וכוללים את הגדרת שעות העבודה, השכר והתפקיד, לרבות היקף העבודה, אופי התפקיד, גובה השכר, אופן ומועד התשלום, שכר עבוד שעות נוספות ועוד. בנוסף נהוג לקבוע במסגרת ההסכם מהן הזכויות אשר נלוות לשכר מעבר לאותן זכויות סוציאליות מינימליות שלהן זכאי העובד בהתאם לחוקי העבודה, צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים. מנגד, המעסיק רשאי להוסיף סעיפים שיגנו עליו כמו קביעת תקופת צינון בתום תקופת העבודה, שמירה על סודותיו המסחריים של העסק וסעיף אי תחרות אשר כולם יהיו כפופים ומוגבלים בהתאם לחוק היסוד: חופש העיסוק, וכמובן דרישה לעבודה בפרק זמן מינימלי כדי למנוע תחלופת עובדים גבוהה במקום העבודה.
במסגרת הגדרת תפקידו של העובד, יש לפרט אילו משימות עליו לבצע ואיזו תדירות. סעיף שעות העבודה צריך לכלול את מספר השעות הבסיסי בעבודה אשר משליכות על חישוב שכר הבסיס של העובד. במידה והעובד יעבוד בפועל מעבר לשעות שנקבעו בהסכם, מדובר בשעות נוספות שעליהן העובד יקבל שכר בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951.
במסגרת הגדרת השכר יש לפרט את גובה השכר לפני הניכויים השונים, באיזה מועד הוא יתקבל ומהן התוספות לשכר. בנוסף יש לפרט לכמה ימי חופשה זכאי העובד, כאשר המספר המינימלי קבוע בחוק ולא ניתן לקבוע מספר נמוך מכך. בנוסף יש לפרט כמה זמן מראש על העובד להודיע על יציאה לחופשה ולמי אליו להודיע על כך.
בנוסף על כך, יש לציין את מספר ימי המחלה להם זכאי העובד, מהו השכר אשר מגיע לו בעבור אותם ימים והאם הוא יכול לצבור ימי חופשה ומחלה. סעיף נוסף שצריך להיכלל בהסכם הוא גובה דמי הנסיעות, במידה והחוזה אינו מפרט זאת, דמי הנסיעות שישולמו לעובד יהיו בהתאם לצו ההרחבה בעניין.
לסיכום
חוזה העבודה האישי הוא המסגרת המעגנת את יחסיהם של העובד והמעסיק וכוללת בתוכה את כל ההוראות החוקיות הקיימות בנושא, בנוסף רשאים העובד והמעסיק להסכים עבור תנאים מסוימים אשר אינם מוגדרים בחוק ולעגן את ההסכמות הללו בחוזה באופן ברור ומפורט. על עובד אשר מעוניין לקבל סיוע בשלב החתימה על החוזה לפנות לעורך דין המתמחה בדיני עבודה.
