פיצוי חריג לתובעת שהוטרדה מינית על ידי מנהל במקום עבודתה
על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת עבדה כנהגת בחברת הסעות בירושלים באותה התקופה שעבד שם גם הנתבע. זמן קצר לאחר שהחלה לעבוד במקום, השניים החלו בקיום יחסי מין אשר נמשכו למעלה משנתיים. כאשר התובעת דרשה להיפרד, הנתבע סירב.
לבקשת התובעת, הוצאו כנגד הנתבע צווי הרחקה שהאחרון הפר אותם תוך שהוא מטריד את התובעת טלפונית. בגין מעשים אלו, הועמד הנתבע לדין פלילי והורשע.
התובעת טענה בפני בית הדין, כי היא הוטרדה מינית על ידי הנתבע אשר ניצל את תפקידו כבעל מרות ואת ההשפעה שלו על מהלך עבודתה. זמן קצר לאחר היכרותם, דרש ממנה הנתבע להגיע לביתו בזמן שאשתו לא בבית. התובעת התייצבה כפי שדרש ומאותה עת הייתה מזומנת לו בכל עת לפי דרישתו.
הנתבע טוען מנגד כי היחסים בינו לבין התובעת היה קשר אוהבים ובהסכמה. לטענתו, לא התקיימו ביניהם יחסי מרות ותפקידו בחברה היה לטפל במקרים של איחור.
התובעת ביקשה בתביעתה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב ההטרדות החוזרות ונשנות מצד הנתבע, לרבות נזק לא ממוני, לפי סעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית.
העניין נדון בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בפני כבוד השופט הנשיא אייל אברהמי ושני נציגי ציבור. לשם שמירה על פרטיות הנוגעים בדבר, הדיון התנהל בדלתיים סגורות.
בפסק הדין שניתן ביום 19.06.19 נפסק, כי התובעת הפכה בתקופת עבודתה עם הנתבע לכלי לסיפוקו המיני וכאשר ביקשה לנתק את הקשר, המשיך הנתבע להלך עליה אימים. התובעת סובלת מדיכאונות, פחדים ונדודי שינה ומתקשה ליצור קשר עם אחרים ובגינם נקבע לה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נכות יציבה בשיעור של 27% .
לבסוף, קבע בית הדין כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 608,712 ₪ (1,080,031 ₪ בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי בסך 471,319 ₪) וכי על הנתבע לשאת בהוצאות התובעת בסך 40,000 ₪ (ס"ע 48596-02-12).
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד
